דניאל ברעם, מנכ"לית הארגון, נשאה נאום מרתק נגד התוכנית הנוכחית לבניית הכביש 4431 שכולנו חייבים לקרוא ולהבין שיש דרך אחרת

על רקע ההחלטה לבנות את כביש 4431 בין 443 למודיעין עילית בשטח אחרון מסוגו בעל מגוון ביולוגי עשיר, נשאה מנכל״ית הארגון שלנו, דניאל ברעם, נאום מול ועדת התכנון איו"ש על מנת להבהיר את הסכנה הגדולה בפרויקט זה. לפניכם הנאום המלא:

שלום שמי דניאל ברעם ואני מנכ״לית עמותת מעברים בטוחים לחיות בר. אני מייצגת היום עשרות אזרחים מודאגים.

אנו עומדות על הכתוב בהתנגדותינו, ומבקשות לפרט:

התוכנית הזו מהווה חלק ממגמה הולכת ונשנית של בזבזנות משאבים במסווה של "פיתוח" ו"-ביטחון". ובולט בה בעיקר ההתעלמות העצומה לפגיעה במה שנותר מהטבע ובאופיין של חיות הבר הנדירות שחיות בו שמספקים שירותי מערכת אקולוגית שלא יסולאו בפז.

אז ראשית, התוכנית הזו שלה אחראית רשות שלטונית שבה אזרחי ישראל בוטחים וסומכים מחזקת את חוסר האמון ברשויות השלטון ובאי תפקידן היות והיא מייצגת אינטרס פוליטי צר מאוד ולא לוקחת את כלל האספקטים בביצועה או מתייחסת לחלופות המעולות שהוצעו כדי לצמצם את פגיעתה בטבע ובאזרחים הסובבים אותו. החלופות אשר הוצעו לוקחות בחשבון את הצורך הבטחוני והתחבורתי, והן את הצורך בשימור המסדרון האקולוגי האחרון לאזור זה. אך למרות הכל קיימת התנגדות עיקשת של הועדה להקשיב ולהתחשב בכלל ההיבטים של התוכנית. כל זאת בניגוד מוחלט להתחיבויות של מדינת ישראל לעצירת הידרדרות המגוון הביולוגי ע"י אמנת המגוון הביולוגי cbd שאנו לא עומדים בה בשום מובן. 

מחקרים רבים מעידים כי קיטוע של בתי גידול ונתיבי התנועה המחברים ביניהם מהווים גורמים מרכזיים לפגיעה במגוון הביולוגי ולאובדן התפקוד של המערכות האקולוגיות. הקישוריות האקולוגית פוחתת כתוצאה מתשתיות שלא מתוכננות במקצועיות, ולכן התוצאה היא ניתוק של אוכלוסיות מקומיות זו מזו. ניתוק אוכלוסיות של חיות בר כתוצאה מקיטוע שטחים פתוחים מזוהה כיום כאיום מרכזי על שרידותן לטווח הארוך (2015 .,al et Haddad). קיומם של נתיבי תנועה רציפים של בעלי החיים חשובים להישרדות ארוכת טווח ולרביה מאפשרים תנועה בין בתי גידול, ומהווים גורם חשוב ולעיתים מכריע לשימור אוכלוסיות הבר(Mulongoy and Bennett 2006). מסדרונות אקולוגיים מוכרים בארץ ובעולם כאמצעי המרכזי לצמצום הקיטוע בין אוכלוסיות ולשיפור הקישוריות, ולכן הם מהווים נדבך חשוב בשמירה על המגוון הביולוגי, ושירותי המערכת האקולוגית.

אובדן של מגוון ביולוגי בעידן הזה של משבר צריך להציב תמרור אזהרה מול כל גורם, ולהשפיע על כל תכנית. מלבד דיני התכנון יש לנו מפת דרכים לשם כך:  יעדי אייצ'י לשמירה על המגוון הביולוגי מ-2018, שישראל חתומה עליהם, מיפו 20 מטרות לשמירת הטבע וצמצום הפגיעה במגוון הביולוגי ובהן הפגיעה המשמעותית ביותר: אובדן וקיטוע שטחים פתוחים. ב-2022 ישראל חתמה גם על התכנית האסטרטגית העדכנית של אמנת המגוון הביולוגי, במסגרת cop15. בכל במסגרות האלה, כמו גם דוחות המארג - התכנית הלאומית להערכת מצב הטבע - ודוח מבקר המדינה מ-2022 מצביעים באופן עקבי על כך שפגיעה ברציפות שטחים פתוחים והרס בתי גידול מהווים  הם הסיבה העיקרית שמאיימת גם על המערכות האקולוגיות בישראל אשר. דוח ה-OECD מ-2023 מלמד אותנו על התוצאה של המדיניות הזו וקובע ש- ״60% מהיונקים בארץ ישראל נמצאים תחת איום“(הערך הגבוה ביותר במדינות ה-OECD).

הצורך בתיקון מעיד שעד כה נחלנו כישלון בצמצום האיומים הללו, ובהתאם לכך התוכנית בפניה אנו ניצבים היום בשנת 2024 ממשיכה לגלגל אותנו במורד הדרך הזו שמתעתדת לפגוע באחרוני הנופים עשירי המגוון הביולוגי בישראל. 

חשוב לציין, שידעו כל חברי הוועדה כאן: פרויקטים כדוגמת הכביש המתוכנן הם שממשיכים לדרדר את מצב המגוון הביולוגי במדרון החלקלק שאין נקודת חזור ממנו. מדובר באוכלוסיות רגישות וייחודיות שלא עברו אדפטציה לשטח בנוי והן צפויות להיכחד.  

ב-2018 ישראל חתמה על יעדי  איצ'י לשמירה על המגוון הביולוגי, שנועדו למנוע את אובדן המגוון הביולוגי העולמי. ב-2022 חתמה מאז צעדים אלו עברו 6 שנים, ולא רק שאין שום שיפור מבחינת המגוון הביולוגי אלא נרשמה התדרדרות במצבו, ועל כך מצביעים דוחות רבים כגון דוח מבקר המדינה לשנת 2022, דוח  ה-OECD משנת 2023 כמו כן דוח המארג - התכנית הלאומית להערכת מצב הטבע - שפורסם בשנה שעברה, מצביע על התגברות האיומים על חיות הבר והמגוון הביולוגי, בין היתר בשל פגיעה ברציפות השטחים הפתוחים וקיטוע בתי גידול. 

מבחינת השפעות ספציפיות של תשתיות תחבורה על חיות הבר:

בסקירה שנערכה על ההשפעות הדמוגרפיות של התמותה בכבישים בקרב אוכלוסיית היונקים, נמצא כי קטל בדרכים הוא גורם התמותה הגדול ביותר עבור 28% מאוכלוסיות היונקים. מקרי הדריסות המדווחים בארץ מלמדים על ממוצע של 2000 חיות בר הנדרסות מדי שנה. לפי הערכות חוקרים מדובר על מספר גבוה פי 10, בשל תת-דיווח. נוסיף על זה פרויקטים פוגעניים נוספים שאישרה ועדה זו כגון: הקמת אזור תעשיה ענק "שער השומרון״ על חשבון המסדרון האקולוגי ליד ראש העין, כריתת 80 עצים באלקנה לטובת חניה והסדרי תנועה. בעפרה קרקע במרכזו של אתר בו למעלה מ-60 בורות קרסטיים ייחודיים - מערות אנכיות שנוצרו מהמסה של סלעים - תהפוך לשכונת מגורים במקום. למעשה בעוד 15 שנה כאשר אוכלוסיית הצבי תגיע לקיצה ניתן יהיה לומר בביטחון כי ועדת תכנון איו״ש הייתה הגורם העיקרי להכחדת הסמל הלאומי של העם היהודי בישראל.

בנוסף מנכ״ל מנהל התכנון רפי אלמליח הצהיר בפנינו באופן אישי וגם ציבורי שהאג'נדה הנוכחית שלהם היא חיבור ושימור שטחים בעלי ערכיות אקולוגית גבוהה ומדובר כאן באחד האזורים הייחודיים למדינת ישראל שעומד בפני הרס שאין לתקנו.

מעבר לכך אני רוצה לציין כי בכלל לא נעשתה התייחסות מטעם בעלי מקצוע לנזק הבריאותי לטווח הארוך לאדם ולחי - ראשית פיצול האוכלוסייה ויצירת מובלעות של אוכלוסיות קטנות שיכולת שרידותן תיחלש משמעותית עקב תמותה גוברת מדריסות שהוכיחו את עצמן במקומות נוספים כמו נחל זימרי בירושלים בו הרחבת שכונה וכביש קטלו מחצית מאוכלוסיית הצבאים. בנוסף מכיוון שהרס בתי הגידול מביא את בני האדם וחיות הבר למגע קרוב יותר, הוא מגביר באופן דרמטי את הסיכון שלנו לחשיפה למחלות זואונוטיות, המתרחשות כאשר פתוגנים חיידקים או וירוסים הגורמים למחלות - קופצים מבעלי חיים לבני אדם. למעשה, לפי ה-CDC יותר מ-75% מהמחלות המדבקות המתעוררות בבני אדם נגרמות על ידי פתוגנים שמקורם בבעלי חיים, והובילו למיליוני מקרי מוות מדי שנה. על פי כמה הערכות, לא פחות מ-1.6 מיליון וירוסים נמצאים בתוך יונקים וציפורים ברחבי העולם, שבהיעדרם/הכחדתם וירוסים אלו יעברו ויקטלו מליוני בני אדם.

באופן ספציפי מבחינת המעברים:

כאמור, הנזק הצפוי להיגרם אם התכנית תאושר הוא בלתי הפיך. מעבר לכך נבקש להדגיש שהתכנית שמוצגת כאן סותרת את הוראות התכנית עצמה, שדורשת בין היתר בסעיף 17.6.2 בניית מעברים מותאמים לבעלי חיים. בשטח הזה ישנו עדר של לפחות 70 צבאים, בעלי חיים בסכנת הכחדה עולמית, שזהו אחד משטחי המחיה האחרונים שנותרו להם. לא רק שהכביש צפוי לגרום לנזק בלתי הפיך להם ולבעלי חיים נוספים, כולל כאלה שבסכנת הכחדה כמו צבועים, אלא שהמעברים שמתוכננים הם לעג לרש ולא עומדים בשום צורה בהוראות התכנית עצמה.

שני המעברים לא עבירים עבור צבאים ולא אפקטיביים מבחינת הקישוריות של המערכת האקולוגית- בפועל אין כאן מעברים(!), אלא אסון שמתהווה מול עיניי הוועדה ועינינו ודן את הצבאים ובעלי חיים אחרים לחיים בתוך מובלעת שבה אין להם סיכוי לשרוד. כבר היום הם כלואים בתוך שטח שצומצם משמעותית. 

הסכנה היא לא רק לצבאים, אלא למערכת האקולוגית כולה, בשל הפגיעה בקשרי הגומלין בין המרכיבים השונים שלה, שכולם תלויים ביציבותה. בואו לא נשכח שגם האדם, עם כל הכלים שלו, בסוף תלוי גם הוא במערכת האקולוגית לדברים הבסיסיים ביותר, כמו אוויר נקי ויכולת לייצר מזון.

בפועל:העמדה המקצועית והמדעית שאף אחד לא חלק עליה היא שנדרש מעבר בגובה של כ-15 מ'.

* המעבר בנחל מודיעים הוא בגובה 7.7 מ', ועובר בתוך אזור צר מאד סמוך ליישוב, צמוד לאזור התעסוקה, עם השפעות שליליות שלא מאפשרות להם בכלל להשתמש בו.

* במעבר מדרום לסרפנטינה הוא של 6.6 מ' וגם הוא בתוך שטח צר שבין אזור התעסוקה לכביש, ולא שמיש.בנוסף בתוכנית ישנה התייחסות להצבת שלטי אזהרה כפיצוי על פיצול האוכלוסיה והקרבתה בידי נהגי רכבים- ישנם מחקרים רבים ביניהם מחקר ממשרד התחבורה של מונטנה ארה״ב אשר מציג כי שלטי אזהרה הם האמצעי הכי פחות יעיל להפחתת הפגיעה בחיות הבר. כך שאת גזרת ההכחדה לא ניתן יהיה לצמצם. 

ניתן היה לחשוב שהמתגוררים והמתכננים מטעם יהודה ושומרון אלו אנשים בעלי ערכים וזיקה עמוקה לארץ ישראל ומשאבי הטבע המופלאים שבה אך ניכר כי מועצה זו היא ממובילות הנזק למגוון הביולוגי בעשורים האחרונים בהריסתה את משאבי הטבע הישראליים הנדירים ביותר. עד שלא תשתנה אג׳נדה דורסנית זו שאינה לוקחת ולו דבר נוסף פרט לרווחיות ואינטרס פוליטי נותר רק להסיק כי זה כל מה שמניע את ועדה זו וגם ניצול חסר בושה של משאבים ללא תכנון מתחשב ושקול ולכן עולה הדרישה לדיון מחודש במהות הכביש וצרכיו לאור מגוון חלופות לא פוגעניות ובעיות שעולות מתוכנית זו.

מבחינה משפטית:

התכנית מתעלמת משיקולים רלוונטיים, מההשפעות השליליות האלה על בעלי החיים והמערכת האקולוגית כולה, בניגוד לתסקיר ההשפעה על הסביבה ולעמדת גורמי המקצוע. כל אלה מכירים בחשיבות הקריטית של האזור, להשפעות השליליות של הכביש עליו, לתפקיד החשוב שממלאים הצבאים ובעלי חיים נוספים, לירידה במגוון הביולוגי ובמגוון הגנטי שתביא להפחתת עמידות בפני מחלות, ולכך שקיים איום ממשי להכחדת אוכלוסיית הצבאים במקום (עמ’ 88 לפרקים ג’-ה’). גם קמ"ט סביבה, בני אלבז, הציב סימני שאלה על נושא המעברים ואומר שצריך לפחות 10-15 מ', אבל כביכול אי אפשר, אז פשוט דוהרים הלאה, תוך התעלמות מההשלכות ובלי לתת משקל לכך שמשמעות הדבר בפועל היא תכנון כביש בלי מעברים וקיטוע של המסדרון האקולוגי באחד האזורים הכי רגישים במרחב.

ההשפעות האלה מגיעות בעיצומם של משבר אקלימי ואקולוגי חסרי תקדים, תוך פגיעה בחי ובצומח ובבריאות התושבים, שצפויה להחריף עם התעצמות המשברים. אנחנו נמצאים "בנקודה חמה" גם מבחינת המגוון הביולוגי באזור הספציפי הזה, וגם מבחינת ההשפעות השליליות של המשבר הסביבתי על אזור המזרח התיכון. לכן למחויבויות שלנו לפי אמנת המגוון הביולוגי והסכמים שישראל צד להם יש משמעויות קריטיות בהקשר שלנו – אבל לכל אלו לא ניתן שום משקל.

התעלמות משיקולים רלוונטיים, או אי מתן משקל מספק להם, היא לא רק חוסר אחריות כלפי אלו החיים היום והדורות הבאים, אלא היא גם פגם מינהלי שיורד לשורשו של ההליך התכנוני, והוא מספיק בפני עצמו כדי לפסול אותה.

אי אפשר להתעלם גם מכך שהכביש הוא חלק מתכנית רחבה יותר שכוללת את אזור התעסוקה, בית עלמיו ומוסדות חינוך במזרח, עוד פרויקט הרסני לאזור, כמו שלא ניתן להתעלם מהחלק הדרומי של הכביש שימשיך עד 443. לא ניתן לקיים את הדיון מבלי להסתכל על ההקשר הרחב של השלכות התכנית לטווח ארוך, אבל גם לשיקולים האלה לא ניתן כל משקל, או משקל הולם.

פגם נוסף הוא התעלמות מכך שישנן חלופות, כולל חלופת 0 שמבהירה שאין כל צורך בכביש מבחינה תחבורתית, ושניתן להסתפק בעבודות על כביש 446 הקיים: הרחבת הכביש שכבר נעשית, חיבור של לפיד וכפר אורנים, והקמת מחלף שילת. כל אלו הם די והותר, והדבירם מגובים גם בחוות דעת שהוגשו לוועדה, למשל ע”י רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע ותושבי מודיעין.

גם בנוגע להיערכות למצבי חירום – ישנן חלופות שנסמכות על הקיים, ללא כל קשר או צורך לבניית הכביש.

בעוד שלא מיישמים את אותן דרכי חירום, מתעלמים ממצב החירום הכללי שאנחנו כבר בעיצומו מבחינה אקלימית ואקולוגית, ומחריפים את הפגיעה. אנחנו כורתים את הענף שעליו אנחנו יושבים, והכביש הזה הוא דוגמה מובהקת לכך.

לאור כל האמור לעיל אנחנו שבות ומבקשות מהוועדה לא לאשר את סלילת כביש 4431 וקוראים לה לעמוד בחובתה להגן על בריאות הציבור, החי והצומח, כמו גם בהתחייבויות של מדינת ישראל מכח האמנות אשר היא חתומה עליהן. במקום הפגיעה הבלתי הפיכה שיגרום הכביש, יש לתת במקומו עדיפות להשלמת ההרחבה של כביש 446, ואף להפוך את המקום לגן לאומי. יש לנקוט בפעולות שיצילו את הטבע הישראלי וימנעו את הכחדת חיות הבר הנדירות באזור, בפרט בשעה זו של משבר אקלימי-אקולוגי