סיכום אירוע טבע בהכחדה

בערב יום ראשון, 12 במרץ 2023, ערך ארגון מעברים בטוחים לחיות בר אירוע חשיפה חגיגי תחת הכותרת "טבע בהכחדה". האירוע נערך בסמוך למוזיאון האדם והחי ברמת גן וכלל גלריית תמונות, ביקור במוזיאון בהנחיית אוצרת ומנהלת המוזיאון ניב נודלמן ומספר הרצאות.

אחרי דברי הפתיחה שנשאו מייסדות הארגון, מאיה סיגל ודניאל ברעם, עלה יריב מליחי מרשות הטבע והגנים לדבר בפני הנוכחים. "אני באמת לא מאמין שיש אירוע שלם שמתעסק רק במעברי בעלי חיים", הוא אמר בהתרגשות בתחילת דבריו.

"בשנת 99' או קצת לפני הייתי סטודנט לאנטומולוגיה באוניברסיטת תל אביב – כן, האהבה שלי זה קודם כל חרקים ולא חולייתנים. סטודנט אחד שלמד מעליי בשם אורי שיינס גייס אותי להפגין נגד ההקמה של כביש 6. היינו עומדים כל יום ראשון במחלף בן שמן, מעל כביש 1, ומחזיקים שלטים נגד כביש 6 שידרוס בעלי חיים ויפגע, כדי ששרי הממשלה שעולים לירושלים יראו את הציבור המתנגד", סיפר.

"עבר מספיק זמן, הם ראו אותנו, לא התייחסו. הכביש נסלל. אני גם נוסע בו, כולכם נוסעים בו – ולכביש הזה נקבעו מעברי בעלי חיים. כשהגעתי לרשות הטבע והגנים לפני כמעט 20 שנה, על השולחן חיכו לי 25 מצלמות ייעודיות שכביש 6 רכש במטרה שננתר את המעברים של כביש 6. אז התחלנו לנתר את המעברים של כביש 6 כבר לפני 18 שנה וראינו שבעלי חיים יודעים להשתמש במעברים. ראינו שבעלי חיים לא יודעים להשתמש במעברים שיש בהם בני אדם, הם צריכים מעברים שקטים במיוחד להם. ראינו שחלק מבעלי החיים לא יודעים לעבור מתחת לכבישים – הם צריכים מעברים עיליים".

אף שמעברים עיליים אכן נבנו בשיתוף פעולה עם נתיבי ישראל, הודה מליחי ש"אני מסתכל אחורה 20 שנה ועדיין, מצאתי את עצמי לפני חודשיים בישיבה מנסה לספר לאקולוגים של רכבת ישראל למה צריך מעברי בעלי חיים. אני תופס את עצמי ואני אומר רגע, אתם לא יודעים שבעלי חיים נדרסים? אתם לא יודעים שבעלי חיים עובדים?".

בהמשך דבריו סיפר מליחי על הקושי בהגנה על חתולי ביצות ועל חשיבותם של ארגונים ציבוריים להגנה על חיות בר.

צפו בדבריו המלאים של מליחי:

אריאלה רוזנצוויג, וטרינרית בבית החולים לחיות בר, סיפרה על עבודתה בתחום. "מאז הקמתו בשנת 2005, בית החולים לחיות בר טיפל בעשרות אלפי חיות בר פצועות, חלקן מינים בסכנת הכחדה חמורה. דריסות, הרעלות, ירי, התחשמלויות, מלכודות, גדרות וחלונות הם רק חלק מגורמי הפגיעה שחיות הבר נאלצות להתמודד איתם על בסיס דקתי", אמרה. "כמות הכבישים והרכבים בישראל מחייבת אותנו למצוא פתרונות מיידיים וישימים על מנת לאפשר לחיות הבר לעבור בבטחה באזורי המחייה שלהן".

היא הדגישה כי "ההבנה שאין זה מספק לטפל בחיות פצועות ולהשיבן לטבע בלי לטפל בגורמי הפגיעה מעצימה את חשיבותם של ארגונים שפועלים ללא הרף ליצירת סביבת חיים בטוחה ומאפשרת לבעלי חיים אלו. לצד החובה המוסרית והחמלה להגנה על חיות הבר קיימת גם ההבנה שלחיות הבר השפעה ניכרת על המין האנושי, בהיותו חלק בלתי נפרד מהמערכת האקולוגית. האבקה והפצת צמחים, אכית חרקים ומכרסמים, וויסות גורמי מחלה הם רק חלק מזערי מתפקיד חיות הבר בתרומתם לאיזון החיים באשר הם על פני כדור הארץ".

בהמשך הרחיבה רוזנצוויג על הצורך להכיר בחיות הבר כשותפות מלאות, שכנות ותושבות כדור הארץ בדיוק כמו בני האדם. היא סיפרה על החיות בהן יצא לה לטפל ועל כך שחלקן נזקקו שוב לטיפול בעקבות פגיעה שחוו אחרי שהושבו לטבע.

צפו בדבריה המלאים של רוזנצוויג:

תמר אחירון, יועצת אקולוגית, העבירה הרצאה מלווה במצגת על הפן הטכני של מעברים בטוחים. "ראשית כל, אנחנו מדברים על מערכות אקולוגיות. הקיום שלנו בעצם תלוי במערכות האקולוגיות שנמצאות בשטחים הפתוחים. השטחים הפתוחים זה לא משהו כזה ערטילאי. אפשר להגדיר אותם בתור כתמים, חלקם טבעיים יותר חלקם טבעיים פחות".

"הבעיה המרכזית בשטחים פתוחים זה שקורים שני דברים בו-זמנית: כשאנחנו מפתחים, יש גם גריעה מהשטחים הפתוחים וגם פירוק שלהם לחלקים יותר קטנים, מה שנקרא "פרגמנטציה". ואז בעצם גם נשאר פחות שטח למערכות להתקיים וגם השטח שנשאר הוא מופרד זה מזה. הקיטוע היא בעיה כלל עולמית, אבל כפי שאני מניחה שידוע לרובכם, מדינת ישראל היא מהצפופות בעולם והולכת ותהיה יותר ויותר צפופה מסיבות שונות שאולי נדבר עליהן אחר כך. אבל מבאר שבע וצפונה אנחנו מהמדינות הצפופות בעולם והשטחים הפתוחים והמערכות האקולוגיות המאוד ייחודיות שלנו הולכים ונגרעים במהירות".

"הקווים של התשתיות האורכיות – כבישים ומסילות ברזל – מייצרים סוג מסיום של בעיות. הם משתרעים לאורך שטחים מאוד ארוכים, הם חוצים כתמים רבים במנח שלהם, הם יוצרים חיץ פיזי בין שטחים, הם מפריעים לתנועה ולפעילות של בעלי חיים וכן הם גורם תמותה משמעותי ביותר".

"מה ההשלכות והסכנות כשאנחנו מדברים על מפגש בעלי חיים-כביש? ראשית כל, מוות של פרטים. זה הדבר הראשון שגלוי לעינינו, זה מה שעורר את האנשים פה לפעולה. אנחנו רואים בעלי חיים דרוסים, כואב הלב. מעבר לזה, האוכלוסייה נפגעת. הקבוצה שאותו פרט שייך אליה, האוכלוסייה מתחילה להיפגע. יכול להיות – אם האוכלוסייה במקום מסוים קטנה ואין קשר לאוכלוסיות אחרות – יכולה להיות הכחדה מקומית. אם אלה מינים נדירים, יכול להיות שהם בכלל יכחדו מהאזור. ההיחלשות של אוכלוסייה פוגעת בסופו של דבר בתפקוד של מערכת אקולוגית, והפגיעה הזאת מתווספת להשפעות שליליות אחרות על המערכת האקולוגית. חשוב להזכיר בהקשר הזה במיוחד את משבר האקלים שמוסיף עקה בכל תחומי החיים במערכות האקולוגיות. אבל יש גם מלבדו זיהומים שונים, הפרעות לתפקוד היומי והעונתי, שריפות, שיטפונות, בצורות, צמצום כמויות המים והמזון ועוד ועוד".

בהמשך הרחיבה אחירון על הפתרונות המגוונים לבעיות שציינה.

צפו בדבריה המלאים של אחירון:

רועי ברזילי, סגן ראש עיריית רמת גן, סיפק תמונה כללית של המצב בתחום אחריותו. "אנחנו נמצאים באחד הפארקים הלאומיים העירוניים הגדולים במדינת ישראל. אלף דונם ולידו כמעט עוד אלף דונם של ספארי, ואם אנחנו חוצים את כביש 461, שאין בו מעברים בטוחים לבעלי חיים מלבד מעבר אחד שנמצא מתחת לכביש שהוא תעלת מים גדולה, תיכף נספר גם מה החזון שלנו לאירוע הזה...

"אנחנו מתחברים לפארק ענק של 8,500 דונם שהולך להיות בפיתוח אקסטנסיבי, אבל גם פיתוח טבעי כזה שיהיה שם. ולכן הולכים להיות שם וכבר יש שם המון בעלי חיים שכל הזמן חוצים את הכבישים האלה, וגם בתוך העיר. מדובר בעיקר על מחוץ לעיר, אבל גם בתוך העיר יש לנו המון התמודדויות עם הדברים האלה: עם מוות של בעלי חיים שנדרסים, עם קיפודים שאוכלים אוכל של חתולים ואחרי זה נדבקים בסקביאס – אנחנו מטפלים בהם בהמונים בבית החולים לחיות בר שנמצא בספארי, שמטפל בחיות בר שנפגעות ומגיעות אלינו – ולכן רמת גן אני חושב שהיא אחת הערים עם המודעות הגבוהה ביותר", אמר.

בהמשך הרחיב עוד על המתרחש ברמת גן בתחום השמירה על בעלי חיים.

צפו בדבריו המלאים של ברזילי:

אחרי שברזילי סיים לומר את דבריו, התחלקו הנוכחים לשתי כיתות בהן הועברו שתי הרצאות. את אחת ההרצאות, "בין פתוח לפיתוח: פרקטיקה מנקודת מבט של שמירת טבע", העביר אסף זנזורי, המייצג את הגופים הירוקים במוסדות התכנון הארציים. בהרצאה הסביר זנזורי איך מיישבים בין שמירת טבע לתכנון. "מדינת ישראל היא בין המדינות הצפופות בעולם שבנויה בצפיפות הנמוכה בעולם. קצת פרדוקס: יש לנו מעט שטח ואנחנו מנצלים אותו מאוד גרוע", אמר בפתח דבריו והסביר מה צפוי למדינת ישראל בשנים הקרובות בשל קצב גידול האוכלוסייה הגבוה.

"החברה להגנת הטבע מעסיקה מעל עשרה עובדים בתחום התכנון והבנייה. משרה מלאה, עבודות, רכב – כל מה שאתם יכולים לדמיין. לא משכורת גבוהה, אבל עדיין מעסיקה ומתעסקת וזה מאוד משמעותי. בסופו של דבר, התכנון, שם מקבלים את ההחלטות, שם הדברים מוכרעים. תכנון לא נכון אוטומטית עולה על שטחים פתוחים. מצוקה, אוטומטית זה על שטחים פתוחים. כל התנהלות שהיא חירום במדינה הזאת בעולם התכנון – השטחים הפתוחים הם הראשונים שייפגעו", הסביר ונתן את אזור באר שבע בתור דוגמה.

אחרי שהסביר על דרכים לייעול ניצול הקרקע, נגע זנזורי בנושא מסדרונות אקולוגיים. "לדעתי המטרה הראשונה היא להימנע מזה. להימנע מכבישים חדשים, לדחוף אותם לתוך המרחבים העירוניים, לעבור לתחבורה ציבורית באחוזים שעולים וגדלים ולהימנע בכלל מפיתוח כבישים חדשים ומהצורך במעברים אקולוגיים. זו מטרה מספר אחת מבחינתנו".

בהמשך הרחיב זנזורי על התוכנית האסטרטגית לשטחים הפתוחים ועל העתיד הצפוי לתחום בשנים הקרובות.

צפו בהרצאתו המלאה של זנזורי:

ההרצאה השנייה התקיימה במקביל להרצאתו של זנזורי והועברה על-ידי אביהוא שרווד, מייסד עמותת "למען חיות הבר" לחילוץ ומתן טיפול רפואי לבעלי חיים פצועים או חולים. בהרצאה סיפר שרווד על המציאות העגומה של הקטל בכבישים ועל מאמציו להציל כמה שיותר בעלי חיים שנפגעו מרכבים. "אני אוסף אותם מהכביש. אנחנו מטפלים בהם ומנסים להציל אותם ולהחזיר אותם לטבע. אמרה את זה בהתחלה אריאלה מבית החולים בספארי: האחוזים קטנים", אמר שרווד.

"אני אוסף אותם מהכביש ורואה את ברי המזל שביניהם מחלימים מהפציעות, משתקמים ושבים לטבע. יש לי הרבה סיפורים כאלה שהצטברו במשך השנים, אבל לצערי הם טיפה בים, או אפילו טיפה באוקיינוס, בהשוואה למספר הסיפורים העצובים. יותר מזה, אין לי הרבה סיפורים שמחים מכבישים ראשיים. לרוב זה נגמר במוות, מוות בזמן טיפול או מוות בהמתת חסד. פגיעת רכב במהירות גבוהה במרכז גוף, כשמרגז הגוף מקבל את מלוא המכה, אין הרבה סיכויי שרידה. גם אם האגן נפגע, עדיין העצמות התרסקו והנזק יהיה בלתי הפיך, מה שיגרום להמתת חסד. בכבישים העירוניים מהירות הנסיעה נמוכה יותר, לכן עוצמת הפגיעה קלה יותר ויש לנו יותר סיפורים שמחים. המספרים הכלליים הם נגד בעלי החיים – הרוב מתים", הוסיף.

"גם מספרים מדויקים של פגיעות אני לא באמת יכול לתת. אני יכול לדעת רק את הקריאות שמגיעות אליי. המספרים לא נכונים למציאות הכללית בארץ, כי אני מקבל מספר תלונות מצומצם מאוד. מספר הפגיעות המדווחות לרשויות הוא חלקי. רוב הנהגים הפוגעים לא מדווחים בכלל ואת בעלי החיים שנפגעו אנחנו לא תמיד מוצאים. המוות מהפגיעה לא תמיד מיידי: הרבה פעמים בעל החיים גורר את עצמו לשיחים או אפילו רץ. לא מדווח, והוא ימות בשיחים. את הגופות לא סופרים. לא נספר מי שנפגע ונעלם בשיחים, לא נספר מי שנפגע ונאכל על-ידי טורפים, לא נספרים הקטנים. הדברים הקטנים לא נספרים בכלל. אנחנו סופרים תנים, שועלים, דורבנים, צבאים, צבועים. מישהו קרא ספירה של בעלי חיים קטנים? כלום. אין", הסביר.

"אני יכול להגיד בוודאות שאין יום ללא חיות בר דרוסות. לפעמים אלו בעלי שיותר תופסים את הכותרות: גירית הדבש, הקרקל שנדרסו, עכשיו לצערנו רותי הצבועה שהעלתה המון המון את המודעות. לצערי במותם הם מצווים לנו".

בהמשך הרחיב שרווד על חוויותיו כמטפל בבעלי חיים שנדרסו ועל הדרכים השונות בהן הדרכים בישראל כפי שהן היום מהוות מלכודות מוות עבור בעלי החיים.

צפו בהרצאתו המלאה של שרווד:

כל משתתפי האירוע יצאו ממנו עם יותר ידע בנושא המעברים הבטוחים ועם מבט לעתיד בתחום.